כאשר מעסיק פיטר או עובד התפטר בלהט רגשות או במהלך ויכוח יכול והדבר יוכר כאמירה בעידנא דריתחא ולא ייחשב כאקט של סיום עבודה וזאת בתנאי שחזר בו תוך זמן סביר והצד השני לא הסתמך על אותה אמירה ושינה את מצבו.

דב”ע לה/41-3 היגר נ’ שווארץ, פד”ע ז 24:

“משאומר מעביד לעובד, כי ‘אין לך יותר מה לעשות במקום העבודה’ וכי ‘הוא יכול ללכת’, פשיטא שהוא מפטרו; כשם שפשיטא הוא שעובד מתפטר באומרו: ‘אני עוזב את מקום העבודה ולא אבוא יותר לכאן’. אלא מאי? יש והדברים נאמרים ללא כוונה לתוצאה. … משנאמרים דברים בעידנא דריתחא והצד השני מקבלם כפשוטם, תמיד נתונה האפשרות למי שאמר את אשר אמר, תוך זמן סביר, להעמיד את הצד השני על כוונתו האמיתית.”.

דב”ע תשן/6-3 ניהול רשת חניונים (א. מרקור) – לוי, פד”ע כא 309:

“משנאמרים דברים בעידנא דריתחא והצד השני מקבלם כפשוטם, תמיד נתונה האפשרות למי שאמר את אשר אמר, להעמיד את הצד השני על כוונתו האמיתית, תוך זמן סביר.”

תע”א 4566/03 עאטף סלאמה נ’ אבן חיאן בע”מ, 28.06.11:

“אין לתפוס עובד או מעביד על הודעת התפטרות או פיטורים, הנאמרת בעידנא דריתחא, וכי יש לתת למי שאמר את הדברים זמן סביר על מנת להעמיד את הצד השני על הכוונה האמיתית של הדברים.”

וכיצד יעמיד צד את משנהו על כוונתו האמיתית? למשל – על ידי שליחת שליחים, למחרת היום לבית העובד, על מנת להשפיע עליו לחזור לעבודה- דב”ע לב/26-3, חיים – אהרון ושות’ פד”ע ד’ 149.