ההתיישנות לפדיון חופשה היא של שלוש שנים והשנה השוטפת האחרונה לעבודת העובד. עם זאת, עפ”י פסיקת בית הדין לעבודה זקיפת חופשה היא שיוך תשלומי חופשה שקיבל העובד לשנים קודמות כך שהעובד עדיין יהיה זכאי לכמות אותה היה אמור לצבור בתקופת ההתיישנות.
המחשה: עובד במשך 7 שנים אשר לא קיבל דמי חופשה 3 שנים ראשונות אך כן קיבל דמי חופשה 4 שנים אחרונות, לכאורה עפ”י דיני התיישנות לא תהיה לו זכאות לפדיון חופשה בסיום עבודתו, מאחר ובתקופת ההתיישנות ניצל לכאורה את מלוא הזכאות, אך לפי פסיקת בית הדין לעבודה בעניין זקיפת חופשה, עדיין ניתן לשייך את תשלומי החופשה שקיבל העובד מאת המעסיק בשנים האחרונות ל- 3 שנים הראשונות בהן לא קיבל כלל תשלומי חופשה, כך שעדיין יהיה זכאי לפדיון חופשה של 3 שנים בתוך תקופת ההתיישנות המותרת.
דב”ע נד/3-43 אריה ארגוב נ’ “סחף” חברה ישראלית לעבודות פיתוח בע”מ, 15.06.94:
“הנחת היסוד היא כי עובד היוצא לחופשה מנצל תחילה את יתרות החופשה שנצברו לזכותו בשנים הקודמות. הטוען כי לא היא – עליו נטל ההוכחה. ממכלול עובדות המקרה שלפנינו עולה לא ניתן להסיק כי המתמלא היוצא מן הכלל – ולכן לא התיישנה התביעה בגין השנים 1983-1985”.
ס”ע 18608-12-08 רובינסקי נ’ דור אלון תפעול תחנות דלק בע”מ, כב’ השופטת אילת שומרוני-ברנשטיין, 17.03.11:
“הגם שהיו תשלומים עבור חופשות במהלך שלש השנים האחרונות לעבודתו – צודק התובע כי לנוכח העובדה שהיא לא שילמה לו חופשה כנדרש בגין השנים הקודמות, הרי שאין לזקוף את דמי החופשה ששולמו במהלך תקופה זו עבור אותה תקופה אלא עבור התקופה שקדמה לכך.”
לסיכום, על המעסיק ועל העובד לוודא ניצול ימי חופשה החל מהשנה הראשונה וכן תשלום דמי חופשה בגינם, על מנת שלא יווצר מצב שבו העובד צובר ימי חופשה מופרזים ומנגד לא מקבל תמורת חופשה עבור ימים בהם שהה בחופשה בפועל, כך שיהא זקוק לבית הדין לעבודה שיאשר לו זקיפת חופשה.