מטפלים סיעודיים, שהינם לרוב עובדים זרים, אשר זמינים לעבודה עבור המטופל 24 שעות ביממה וגרים בביתו היו זכאים לגמול גלובלי עבור עבודתם בשעות נוספות- הלכה זו השתנתה וכעת הינם נדרשים להוכחת מתכונת עבודה לצורך זכאות לשעות נוספות

בע”ע 1113/02 יוהאנה טודורנג’אן – מעיין משה וצבייה, פד”ע לט, 409 נקבע כי מטפלים סיעודיים שעובדים 24 שעות יהיו זכאים לגמול גלובלי 30% בגין עבודה בשעות נוספות, כפי שהוסבר ע”י כב’ הנשיא בדימוס ס’ אדלר:

“עוזרת בית העובדת בבית מעסיקיה, שיצאו לעמל יומם, ושבו מצויים חפצים יקרים ומסמכים חשובים, ניתן בה אימון אישי רב, אולם אין באמון זה כדי להצדיק את העסקתה משך שעות נוספות, ללא תוספת תשלום כקבוע בחוק, ומבלי להעניק לה מנוחה שבועית. הדברים יפים ונוכחים גם לעובדת סיעודית אשר נמסר לידיה הטיפול בקרוב משפחה היקר למעסיק, וחלק גדול מהעבודה נעשית ללא פיקוח ישיר וכרוכה במידה מסוימת של אימון. כך, עצם העובדה שהעובד מתגורר בביתו של המעסיק אינה מעלה את תפקידו לרמה הנדרשת בסעיף 30 (א) (5) לחוק. אין לכחד, כי ביתו של אדם הוא מבצרו, ד’ אמותיו שלו, המקום בו הוא מנהל את אורח החיים בו הוא חפץ, אוגר כוח ונמצא עם עצמו ועם בני משפחתו. כניסה של אדם ‘זר’ להתגורר בבית, עשויה לפגוע בפרטיות המשפחה ועל-כן דורשת אחריות. אולם, אין בכך כדי להפוך את העבודה המתבצעת בבית הפרטי לכזו הדורשת מידה מיוחדת של אמון”.

זו הייתה גם המגמה בפסקי דין ארציים לאחר מכן- “אין צורך להוכיח את תביעתה בדרך של כִּמוּת השעות הנוספות הנתבעות, אחת לאחת. בענייננו אין מבחנן של “שעות העבודה” במניין השעות בהן בישלה והאכילה את המנוחה או עסקה בנקיון הדירה. די לנו בכך שהמערערת הוכיחה את “מתכונת העבודה בכללותה” כשיטתו של חברי השופט צור בפרשת טודוראנג’אן, כדי לקבוע כי הוכחה תביעתה של המערערת” (ע”ע 1151/02 ארמילנדה לאחאטו – עזבון המנוח וקטוריה בן בנימין ז”ל, מיום 24.3.2005; וגם- ע”ע 1247/04 איליה דאמשה – יהונתן דוידוביץ,  מיום 6.2.2006; ע”ע 405/05 אלבה סוריאנו – מרגרטה כלפון ואח’, ניתן ביום 23.7.2006, בו נקבע, כי עובדת זרה שעבדה כעובדת סיעודית, זכאית לתבוע תשלום עבור שעות נוספות לפי חוק שעות עבודה ומנוחה וכן תשלום תוספת גלובלית בגין עבודה בשעות נוספות).

שינוי מגמת הפסיקה ביחס לעובדים מטפלים סיעודיים

ההלכה השתנתה בבג”צ 1678/07 גלוטן נ’ בית הדין הארצי לעבודה, פורסם בנבו, (29.11.09), בו נקבע נדחתה תביעת העובדת בבית הדין האזורי, הארצי וגם בבג”ץ בנימוק כי מדובר במתכונת העסקה מיוחדת שכלל אינה מצדיקה הענקה גורפת של שעות נוספות למטפל הסיעודי ויש להחריגה מחוק שעות עבודה ומנוחה אלא אם כן העובד יוכיח מתכונת העסקה ברורה ומוגדרת.

בית הדין האזורי לעבודה ממשיך בקו של בג”צ גלוטן: בתע”א 5023-09 בוטנארי לידיה נ’ א.ש סיעוד ורווחה בע”מ ואח‘, כב’ השופטת דגית ויסמן, 26.01.2012.