סעיף 25 לחוק הגנת בשכר תשי”ח 1958 אוסר למעסיק לבצע ניכויים משכר עבודה למעט רשימה סגורה של 9 מקרים אשר הפסיקה הגבילה ופירשה בצמצום על מנת למנוע פגיעה רחבה ושרירותית בהשתכרותו של העובד

רשימת ניכויים מותרים משכר העבודה לפי חוק הגנת השכר תשי”ח 1958

25. ניכויים משכר עבודה (תיקון: תשי”ט, תשכ”ד, תשכ”ה, תשכ”ח, תש”ם)

(א) לא ינוכו משכר עבודה אלא סכומים אלה:

(1) סכום שחובה לנכותו, או שמותר לנכותו על פי חיקוק;

(2) תרומות שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו;

(3) דמי חבר בארגון עובדים שהעובד חבר בו, שיש לנכותם מן השכר על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה או שהעובד הסכים בכתב כי ינוכו, והתשלומים הרגילים לוועד העובדים במפעל;

(3א) תוספת לדמי החבר שמותר לנכותם על פי פיסקה (3) המיועדת למימון פעילות מפלגתית, זולת אם הודיע העובד למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלום התוספת;

(3ב) דמי טיפול מקצועי ארגוני לטובת הארגון היציג כמשמעותו בחוק הסכמים קיבוציים, תשי”ז-1957, שיש לנכותם על פי הסכם קיבוצי או חוזה עבודה משכרו של עובד שאיננו חבר בשום ארגון עובדים, או שהעובד הסכים בכתב לניכוי כאמור; שר העבודה, לאחר התייעצות עם ארגון העובדים המייצג את המספר הגדול ביותר של עובדים במדינה, ובאישור ועדת העבודה של הכנסת, יקבע בתקנות את מקסימום דמי הטיפול המקצועי-ארגוני שמותר לנכותם לפי פיסקה זו;

(4) סכום שהוטל כקנס משמעת בהתאם להסכם קיבוצי או על פי חיקוק;

(5) תשלומים שוטפים לקופת גמל ובלבד שתשלומים כאמור לקופת גמל שהעובד בלבד חייב לשלם לה לא ינוכו משכרו של העובד אם הוא הודיע למעבידו בכתב על התנגדותו לתשלומם.

(6) חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעביד, בתנאי שלא ינוכה על חשבון חוב כאמור יותר מרבע שכר העבודה;

(7) מקדמות על חשבון שכר עבודה, אם אין המקדמות עולות על שכר עבודה בעד שלושה חדשים; עולות המקדמות על שכר עבודה לשלושה חדשים – חלות על היתרה הוראות פיסקה (6).

 אסור למעסיק לבצע ניכויים משכר עבודה של חוב השנוי במחלוקת

דב”ע שנ/119-3 חב’ עיתונות מקומית בע”מ נ’  אשר בן-עמי, פד”ע כב’ 303; דב”ע נד/101-3 יעקב עמנואל – שופרסל בע”מ, פד”ע כח, 241, עמ’ 58: “על פי ההלכה הפסוקה הדיבר “כל יתרה של חוב שהעובד חייב לו, לרבות מקדמות” עניינו בחוב שאיננו שנוי במחלוקת ובסכום קצוב ומוכח… לא יעלה על הדעת כי יאפשר המחוקק למעביד לעשות דין לעצמו להחליט מה חייב לו העובד, כמה חייב, ומדוע חייב, ולנכות כל סכום משכרו, כישר בעיניו. אלא על מעביד הסבור כי נותרו “יתרות-חוב” שחב לו העובד, להתכבד ולהגיש תביעה נגדית, או בהתקיים נסיבות לקיזוז לטעון לקיזוז בכתב הגנתו – ולהוכיח את טענתו…”

איסור ניכויים משכר עבודה בגין דמי וועד/סל ביטוחים ללא הסכמת העובד בכתב

בג”ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ’ בית הדין הארצי לעבודה, ניתן ביום 27.2.97; תע”א 2097-07 חאתם חג’אג’רה נ’ ש.א.ש צפון ועמקים אבטחה ושמירה בע”מ ואח’, כב’ השופטת איטה קציר, 02.12.2010: “תכליתו של חוק הגנת השכר, התשי”ח – 1958, היא להגן על שכרו של העובד. לפיכך, סעיף 25 לחוק המתיר ניכויים משכר העבודה, הינו בגדר חריג אשר יש לתת לו ביטוי מצומצם.“