על מנת להכריע האם רכיב שכר ייחשב לשכר הקובע ייבדק האם מדובר ברכיב המותנה בתנאי או גורם מיוחד או שרכיב זה הוא חלק מהשכר (ע”ע 300370/97 זבדי – איי. די. אי טכנולוגיות בע”מ, מיום 24.12.2001).
תשלום שאינו מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, הוא חלק משכר היסוד או השכר הרגיל (דב”ע לד/7-3 מ”י נ’ ביטמן, פד”ע ה 421, 427).
אבחנה בין “תוספת” ל- “שכר עבודה” נקבעת בעזרת “מבחן ההתנייה”, לפיו תוספת שכר הינה תשלום מותנה אשר נפסק עם הפסקת קיום ההתניה (ע”ע 300442/97 יצחק קליין נ’ אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע”מ, 28.02.02)- המענק הקבוע הוכר כרכיב רלוונטי לחישוב פיצויי פיטורים.
המבחן הוא האם תשלום שניתן לעובד היה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום (דב”ע מב/3-44 גולדברג – עיריית בת ים, פד”ע יג 338;
עב’ (ת”א) 2019/06 אבי ליברמן נ’ עמישב, 13.10.09- פרמיה של 9% גלובלי לשעות נוספות הוכרה לשכר הקובע.
תע”א 3843-09 שפלב דמיטרי נ’ ב.ש.אבידר שמירה וניקיון, כב’ השופטת ד”ר אריאלה גילצר-כץ , 26.06.11- רכיב קבוע בגין “אתר אחר” הוכר לשכר הקובע.
ע”ע 300434/97 החברה למפעל חינוך ותרבות ב”ש נ’ נינה טופר, 09.08.00- תוספת איזון, תוספת מיוחדת ותוספת פיצול היו תוספות קבועות ולכן הוכרו לשכר הקובע לפיצויים.
דב”ע לט/3-56 רשות הנמלים בישראל נ’ מיקא ואח’, פד”ע יא 44,49- תוספת מיוחדת ששולמה באופן רגיל ותוספת שעות נוספות מבלי דרישה לעבוד אותם בפועל, הוכרו לשכר הקובע לפיצויים.