הלכה היא כי כאשר רכיב שכר קבוע אינו מותנה בהתקיימות תנאי או גורם מיוחד, יהיה רכיב השכר חלק אינטגראלי של השכר, קרי- באם עובד מקבל את אותו רכיב שכר עבור עבודתו הרגילה יהא אותו רכיב חלק משכרו הקובע של העובד

על מנת להכריע האם רכיב שכר ייחשב לשכר הקובע  ייבדק האם מדובר ברכיב המותנה בתנאי או גורם מיוחד או שרכיב זה הוא חלק מהשכר (ע”ע 300370/97 זבדי – איי. די. אי טכנולוגיות בע”מ, מיום 24.12.2001).

תשלום שאינו מותנה בתנאי או בגורם מיוחד, הוא חלק משכר היסוד או השכר הרגיל (דב”ע לד/7-3 מ”י נ’ ביטמן, פד”ע ה 421, 427).

אבחנה בין “תוספת” ל- “שכר עבודה” נקבעת בעזרת “מבחן ההתנייה”, לפיו תוספת שכר הינה תשלום מותנה אשר נפסק עם הפסקת קיום ההתניה (ע”ע 300442/97 יצחק קליין נ’ אנ.די.סי. יצרני תכשיטים בע”מ, 28.02.02)- המענק הקבוע הוכר כרכיב רלוונטי לחישוב פיצויי פיטורים.

המבחן הוא האם תשלום שניתן לעובד היה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם אין מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום (דב”ע מב/3-44 גולדברג – עיריית בת ים, פד”ע יג 338;

עב’ (ת”א) 2019/06 אבי ליברמן נ’ עמישב, 13.10.09- פרמיה של 9% גלובלי לשעות נוספות הוכרה לשכר הקובע.

תע”א 3843-09 שפלב דמיטרי נ’ ב.ש.אבידר שמירה וניקיון, כב’ השופטת ד”ר אריאלה גילצר-כץ , 26.06.11- רכיב קבוע בגין “אתר אחר” הוכר לשכר הקובע.

ע”ע 300434/97 החברה למפעל חינוך ותרבות ב”ש נ’ נינה טופר, 09.08.00- תוספת איזון, תוספת מיוחדת ותוספת פיצול היו תוספות קבועות ולכן הוכרו לשכר הקובע לפיצויים.

דב”ע לט/3-56 רשות הנמלים בישראל נ’ מיקא ואח’, פד”ע יא 44,49- תוספת מיוחדת ששולמה באופן רגיל ותוספת שעות נוספות מבלי דרישה לעבוד אותם בפועל, הוכרו לשכר הקובע לפיצויים.