ככלל אין להעניש עובד שתבע הכרה ביחסי עובד מעביד בהשבת הכספים כפרילנסר לעומת השכר שהיה מקבל כעובד

ע”ע 300267/98 טויטו – מ.ש.ב. הנדסת קירור (1965) בע”מ, פד”ע לו 354, 368 (2002); ע”ע 450/07 5151/07 גלובוס גרופ נ’ יואל מלכא, 07.03.2010; ע”ע (ארצי) 570/07 688/07 פיליפ טיברמן נ’ מקורות חברת מים בע”מ, 24.12.09:

“מקורות לא הגישה תביעה להחזיר סכומים שקיבל מר טיברמן עד למועד שהוא הגיש תביעה לקבל זכויות מכוח חוקי עבודה המגן. על פי עמדת השופט צור, עובד המגיש תביעה לתשלום זכויות מכוח חוקי עבודה המגן חשוף לסיכון שבסופו של דבר יהיה עליו לשלם למעסיקו סכומים שנטען כי קיבל ביתר. לדעתי, אין “להעניש” עובד התובע את זכויותיו כעובד. האפשרות, כי תתאשר דרישה להשבה של סכומים מעבר לאלה שנפסקו במסגרת התביעה להכרה ביחסי עובד-מעביד עלולה להרתיע עובדים מהגשת תביעות כאמור ולרפות את ידיהם. סיכון כזה עומד בניגוד לעקרונות יסוד של משפט העבודה ולפסיקתו של בית דין זה לפיו יש להכיר בקיומם של יחסי עובד-מעסיק על פי מכלול נסיבות המקרה. ואף זו, עמדת חברי השופט צור עלולה להביא לתוצאה בלתי סבירה…” 

ע”ע 110/10 רפי רופא נ’ מרקם סוכנות לביטוח בע”מ, כב’ השופטת סיגל דוידוב מוטולה, 22.12.11:

“חוסר תום לב קיצוני של המועסק נלמד דרך כלל בהתבסס על שני תנאים מצטברים, כפי שנקבעו בעמדת הנשיא (בדימוס) אדלר – והינם פער ניכר בין התמורה הקבלנית לבין השכר החלופי, וקביעה עובדתית כי הבחירה במתכונת ההתקשרות ה”קבלנית” הייתה של המועסק. מדובר בשני תנאים מצטברים, התלויים בכלל נסיבות המקרה ואינם נלמדים זה מזה, ולכן אינני רואה חשש כי יתגבש כלל טכני לפיו פער העולה על 50% מצדיק תמיד השבה.”

עם זאת במקרה שהעובד קיבל תמורה גבוהה במיוחד תיתכן השבת כספים כפרילנסר

ע”ע 300256/98 אייזיק – תה”ל – תכנון המים לישראל בע”מ, פד”ע לו 817:

“הכלל במקרים של קביעה בדיעבד ש”עצמאי” הינו “עובד” הוא כי אין לערוך השבה, אולם במקרה חריג זה יש לערוך השבה, מכיוון שאייזיק דרש מתה”ל להעסיקו במעמד של עצמאי כדי לקבל תמורה שכמעט כפולה מזו שהיה מקבל כ”עובד”.”

יצוין כי נקבע בפסיקה כי בכל מקרה העובד לא יידרש להשיב יותר ממה שקיבל כפרילנסר.