אמנם הנטל להוכחת סעיף 6 לחוק פיצויי פיטורים תשכ”ג 1963 (התפטרות עקב מצב בריאותי לקוי) חל על העובד אך בפסיקת בית הדין לעבודה פירשו את הסעיף בצורה מקלה לטובת העובד בהגמשת הוכחת הקשר הסיבתי בין ההתפטרות למצב הבריאותי

נטל ההוכחה בעניין התמלאות התנאים הקבועים בסעיף 6 מוטל על העובד- על העובד להציג מסמכים רפואיים המתייחסים לתקופה הרלבנטית להפסקת העבודה ותומכים בטענותיו (דב”ע נז/57-3 סנונית בע”מ – שולמית פרץ, ניתן ביום 26/1/97).

על העובד להוכיח קשר סיבתי בין מצבו הבריאותי ובין ההתפטרות, וכי קשר זה היה המניע להתפטרות או אחד המניעים העיקריים לה (דב”ע לג/8-3 טוטנאור בע”מ – אליהו לפידות, פד”ע ד 321).

התנאי בדבר הקשר הסיבתי בין מצב בריאותו של עובד לבין זכאותו לפיצויי פיטורים בעקבות התפטרותו ממקום העבודה, מחייב לתת את הדעת לא רק למצב בריאותו של העובד, אלא גם לתנאי עבודתו המיוחדים במקום עבודתו (ע”ע 1214/02  ישראל שיטרית נ.  סטופ אש בע”מ, מיום 27/1/03; דב”ע 48/98 גיסמן נ’ המוסד לביטוח לאומי, פד”ע לב 130, 138- 139).

אין הכרח כי האישורים הרפואיים יוצאו במועד שקדם להתפטרות. די בכך שיתייחסו לתקופה אשר קדמה להפסקת העבודה, ויצביעו על כך שהפגימה הרפואית פגעה ביכולת עבודתו של העובד (דב”ע לא/17-3 שרה רפפורט – שולמית אסולין, פד”ע ב, 25).

אין גם הכרח כי מצב הבריאות הלקוי ימנע מן העובד להמשיך בעבודתו, ואולם נדרש כי מצב זה יהווה רקע להחלטתו לפרוש מעבודתו (עב (י-ם) 2819/06 אלכסנדר פנקס נ’ אופטיקה הלפרין, 04.01.10).

אין צורך להוכיח כי סביבת העבודה היא שגרמה למצב הבריאות אשר בגללו מתפטר העובד (דב”ע תשן / 154-3 מיכאל קרייטר – אבלין אילוז, פד”ע כב 339).

עוד יצוין כי למרות שדרך המלך לקבלת פיצויים, מכוח סעיף 6, הינה באמצעות אישור מרופא תעסוקתי שבדק את העובד טרם סיום עבודתו, העובד יכול להוכיח זאת גם בדרכים אחרות, אם יציג מצב אובייקטיבי של “ממצאים רפואיים”, המצדיק את הפסקת העבודה בגלל בעיות בריאותו [דב”ע נז/3-57 סנונית הדגמות וקידום מכירות (1989) בע”מ – פרץ, פד”ע ל 364, 369 (1997)].

לסיכום, במקרה של התפטרות עקב מצב בריאותי לקוי מומלץ לגשת לרופא תעסוקתי על מנת שיאשר כי סביבת העבודה אינה מאפשרת לעובד להישאר בעבודתו, על מנת שתקום לו זכאות ברורה לפיצויי פיטורים.