מעסיק יהיה חייב בתשלום פיצויי פיטורים לפלסטיני לאור סגר בשטחים אלא אם כן יוכיח כי עשה כל שביכולתו כדי להשיג לאותו עובד פלסטיני רישיון כניסה לצורך המשך העסקה

דב”ע נז/32 – 3 רוחמי – פלקו בע”מ, פד”ע לא 250, 259; דב”ע נג/44 – 3 מחמד אברהים פרג’ – סיני גורדון ואח’, ניתן ביום 30.1.1994; ע”ע 300366/97 נזאל – סטרפלאסט תעשיות (1976) בע”מ, פד”ע לה 502; בע”ע 1344/00 מועצה מקומית ערערה – טאהר אמין אבו הזיים תק-אר 2005(1) 187; ע”ע 450/08 סולל בונה בע”מ – אלחאג’, מיום 10.1.11; תע”א 9079-07 אלמעסי נאג’ר נ’ אזורוס אברהם, 21.06.11:

“העקרון הצריך לענייננו, והשזור כחוט השני בפסיקת בית הדין הארצי בנוגע לזכאות לפיצויי פיטורים בשל סגר שהוטל על השטחים, הוא זה שלפיו יש לבחון האם עשה המעסיק כל הניתן וכל הנדרש ממנו אצל הרשויות המוסמכות, על מנת להעביר את רוע הגזירה ולאפשר לעובדיו להגיע לעבודה חרף הסגר. יוזמתו של המעסיק ותרומתו להפסקת העבודה אפשר ותהייה אקטיבית, בכך ש”תרם” בהתנהגותו לכך שהעובד לא הורשה להיכנס לתחומי ישראל בעת הסגר, אך יכול ותהייה פסיבית, בין היתר במחדליו לגרום למתן היתר כניסה לישראל חרף הסגר. אם יוכח כי המעסיק עשה כל הניתן בידיו על מנת שיינתן רישיון כניסה לעובדו, אך כניסתו של העובד לישראל של העובד לא הותרה, והיעדרותו מן העבודה נבעה מאילוצים חיצוניים-אובייקטיבים שלמעסיק או לעובדו לא היתה שליטה עליהם, כי אז יהיה פטור המעסיק מחובת תשלום פיצויי פיטורים. 

המסקנה המתחייבת היא, שכדי לקבוע אם זכאי התובע לפיצויי פיטורים, ראשית על המעסיק להוכיח כי נעשו מצידו כל המאמצים על מנת לאפשר כניסתו של העובד לישראל והשבתו לעבודה.”

פיצויי פיטורים לפלסטיני מנוע בטחונית

לעומת זאת, במקרה שבו הפלסטיני מנוע ביטחונית מהמשך עבודתו אצל המעסיק, יהיה בדרך גלל המעסיק פטור מתשלום הפיצויים לעובד-

תעא (ת”א) 9543-09‏ ‏ נדאל  דראגמה נ’ נתן דה לוי בע”מ, כב’ השופטת נטע רות, 14.08.13- בית הדין נדרש לשאלה: האם זכאי התובע עובד זר פלשתינאי, שעבודתו הסתיימה עקב סווגו “כמנוע שב”כ” לתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת ולזכויות סוציאליות נוספות-

“הדעה הרווחת בפסיקה היא כי מקום בו הסיבה היחידה לסיום ההעסקה, נעוצה במניעה חיצונית, שאינה תלויה במעביד, בשל סגר למשל – הרי שאין לחייב אותו לשאת באחריות  לתשלום פיצויי פיטורים מכוח החוק  (ראה – ע”ע 450-08 סולל בונה פיתוח וכבישים בע”מ – נצרי אלחאג’ ואח’ פורסם במאגרים האלקטרונים [פורסם בנבו]  (ניתן ביום 10.1.11). מאידך, מקום בו המעסיק תרם ולו בעקיפין או באופן פסיבי, לסיום יחסי העבודה אזי שיש לראות את נסיבות סיומם – כפיטורים (ראה – דב”ע נא/3-32 יונס מוחמד רוחמי – פלקו [פורסם בנבו] פד”ע לא (1998ׂ);  ע”ע 114/99 רחמים יצחק – סמיר מחמיד אלסקאיה, פורסם במאגרים האלקטרונים [פורסם בנבו] (ניתן ביום 31.12.01). קביעה זו מושתתת למעשה על התפיסה לפיה, בידי המעביד – ולא בידי העובד – מצוי הכוח לפעול ביעילות אצל הרשויות על מנת להסדיר את המשך ההעסקה, ככל שצרכי הביטחון מאפשרים זאת ולכן, ככל שהוא לא עשה שימוש בכוח זה, הרי שניתן להסיק מכך על כוונה  להפסיק את יחסי העבודה באמצעות מחדל.” – העובד זכה במקרה זה בפיצויים ודמי הודעה מוקדמת בשיעור של 25%.