הנטלים הנדרשים על עובד על מנת שיחול סעיף 11 א’ לחוק פיצויי פיטורים תשכ”ג 1963 על התפטרות, הינם הוכחת ההרעה המוחשית או הנסיבות בגינם לא יכול להמשיך לעבוד, קשר סיבתי בינם לבין ההתפטרות והתרעה למעסיק שתאפשר לו לתקן המעוות

 על פי ההלכה הפסוקה, “ככלל ניתן לומר שנסיבות המצדיקות התפטרות המזכה בפיצויי פיטורים הן שינויים במקום העבודה, בסדרי העבודה, בתנאי העבודה, בין אם כלליים ובין כאלה החלים ומשפיעים על עובד בודד, אי קיום הוראות חוקי המגן, צווי הרחבה או הסכמים קיבוציים, פגיעה אישית בעובד על רקע דעותיו או מוצאו, וכיוצאים באלה עניינים מהותיים המהווים צידוק לעובד לקום ולעזוב את מקום עבודתו, ביוזמתו, תוך קבלת פיצויי פיטורים” (מנחם גולדברג, דיני עבודה, כרך שני, שער עשירי, פרק 32, עמ’ 26).

על מנת שיחשב דינו של עובד כדין מפוטר לפי סעיף 11 (א) לחוק פיצויי פיטורים, עליו לעמוד בשלושה נטלים שונים ומצטברים, כפי שיפורט להלן

ראשית, עליו להוכיח כי אכן הייתה הרעה מוחשית בתנאי עבודתו או כי היו נסיבות אחרות שביחסי עבודה, בגללן לא היה ניתן היה לדרוש ממנו כי ימשיך בעבודתו. ביחס לטיב ההרעה בתנאי העבודה נקבע, שההרעה צריכה להיות מוחשית עד כדי כך שאין לדרוש מהעובד כי ימשיך בעבודתו או שניתן לייחס למעביד את הרצון להתפטר מן העובד (ע”א 496/67 שוקורי נ’ מדינת ישראל, פד”י כב (1), 395; ע”א 171/66 עיריית פתח תקווה נ’ שלמה בן צור, פד”י כ (3), 262; ע”א 235/67 מרכז החינוך העצמאי של אגודת ישראל נ’ מרגלית קרני, פד”י כא (2), 255). ודוק, על פי הפסיקה המבחן לבחינת התקיימות תנאי זה הוא מבחן אובייקטיבי.

שנית, עליו להוכיח את הקשר הסיבתי בין ההתפטרות להרעה או לנסיבות הנ”ל, קרי, עליו להוכיח כי החלטתו להתפטר נבעה בשל הטעמים לעיל ולא בשל טעם אחר (דב”ע מח/159-3 חיים שלום – מירון סובל שור ושות’, פד”ע כ’ 290).

שלישית, עליו להוכיח כי נתן התרעה סבירה למעביד על כוונתו להתפטר מהטעמים לעיל, כך שתהא למעביד הזדמנות לתקן את המצב. נקבע כי כאשר מדובר בנסיבות שבידי המעביד לשנותן על העובד להעמיד את המעביד על כוונתו להתפטר כך שתהא למעביד הזדמנות לעשות לסילוק הסיבה, ורק אם לא עשה לסילוקה – יתקיים האמור בסעיף 11(א) לחוק (דב”ע לה/ 15-3 בן צור דרויאנוב בע”מ נ’ זיגמונד רוסקיס, עבודה ארצי, כרך ח(2), 60; דב”ע שן/ 10-3 חיים כהן נ’ הלר פיסול ותכשיטים בע”מ, פד”ע כא, 238; דב”ע מח/ 174-3 טלסיס בע”מ נ’ מיכאל רוגל, פד”ע כ, 421; דב”ע לד/38-3 יוסף אסרף נ’ תל מונד, פד”ע מח/174; ע”א 74/65 רפאל אטיאס נ’ עיריית חיפה, פ”ד יט (2) 289; דב”ע נג/210- 3 אהרון רביוב נ’ נאקו שיווק בע”מ, פד”ע כז 514; ע”ע 701022/98 אירית תמיר נ’ עיריית צפת, 21.10.00.

עוד יצוין כי די בכך שהעובד יתריע פעם אחת לפני מעבידו על הטעון תיקון. אין חובה על העובד להתריע מספר פעמים (דב”ע נה/ 18-3 אורי פרי – מהנדס עבודות הנדסיות בע”מ – ברוך רוייכר, עבודה ארצי, כרך כח (1) 149).

כמו כן, בהתאם לפסיקה, אין לדרוש מעובד שיתפטר באופן מיידי מחמת הרעה מוחשית ולפני שיערוך בירורים בדבר מקום עבודה חלופי. כך שגם בנסיבות שכאלה, לא יאבד העובד המתפטר את זכאותו אם לא החליט מיידית להתפטר- דב”ע נג/3-210 רביוב – נאקו שיווק בע”מ, פד”ע כז 514 (1994); דב”ע לב/39- 3ישעיהו גני נ’ שמואל גני פד”ע ד 216.