סעיף 13 (ב) (1) לחוק עבודת נשים תשי”ד 1954 קובע פיצוי בתקופה המוגנת של 150% על השכר שהייתה זכאית לקבל העובדת בתקופה המוגנת בפני פיטורים- נשאלת השאלה האם פיצוי זה מכסה למעשה את הפיצוי בגין הנזק הממוני של הפיטורים שלא כדין או את הנזק הממוני של הפיטורים או את שניהם או אף אחד מהם.

עפ”י סעיף 13 (ב) (1) לחוק עבודת נשים תשי”ד 1954:

“מצא בית הדין האזורי לעבודה כי העובד או העובדת שהגישו תובענה, פוטרו בניגוד להוראות סעיף 9, יפסוק פיצויים שסכומם לא יפחת מ-150% מהשכר שהיה מגיע להם במהלך התקופה המזכה”

 ע”ע (ארצי) 285-09‏ ‏ פרופ’ אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע”מ נ’ עדה פלדמן, 28.12.10:

“השאלה הנה כיצד לשלב בין ההלכות שקדמו לתיקון וקבעו את גובה הפיצוי המקובל במקרה של פיטורים בניגוד לסעיף 9 לחוק, לבין הוראת התיקון. לפי דרך פרשנית אחת, הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת נועד להחליף את הפיצוי בגובה 100% מהשכר בתקופה זו כפי שנהג בתקופה שקדמה לתיקון, כאשר לכך יש להוסיף את הרכיבים הנוספים שנקבעו בפסיקה דוגמת פיצוי בגין הפסד הזכות לפיצויי פיטורים ופיצוי בגין עוגמת נפש. לפי דרך פרשנית נוספת, הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת אמור לשקף את כלל הרכיבים הנפסקים דרך כלל בגין פיצוי ממוני, כאשר הפיצוי הלא ממוני אמור להתווסף לכך במקרים המתאימים. לפי דרך פרשנות שלישית, הפיצוי המינימאלי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת כולל בחובו את כלל הרכיבים הנפסקים דרך כלל לפי הפסיקה, לרבות פיצוי בגין נזק לא ממוני. תיאורטית, תיתכן גם דרך פרשנית רביעית, לפיה הפיצוי בגובה 150% מהשכר בתקופה המוגנת נועד לשקף רק את רכיבי הפיצוי שאינם ממוניים, ואליו יתווסף הפיצוי הממוני כפי שחושב לפי הפסיקה שקדמה לתיקון.

קיימת שאלה נוספת הקשורה לכך, והנה האם התובעת חייבת לכלול בכתב התביעה דרישה מפורשת לקבלת פיצוי בשיעור 150% מהשכר בתקופה המוגנת על מנת שבית הדין יפעל לפי הסעיף, או שמא די בכך שתבעה רכיבים מצטברים המגיעים לכל הפחות לסכום זה.

כיוון שהצדדים לא העלו טענה כלשהי בקשר לכך ולא התבקשה עמדת המדינה לגבי הפרשנות הראויה לתיקון החוק, לא מצאנו לנכון להכריע – במסגרת הליך זה – בדרך הפרשנית הראויה מבין אילו הנקובות לעיל כמו גם דרכי פרשנות נוספות, והסוגיה תושאר בצריך עיון.”

סיכום פרשנות סעיף 13 (ב) (1) לחוק עבודת נשים:

1. שיעור של 150% + נזק ממוני + נזק לא ממוני.

2. שיעור של 150% (הכולל נזקים ממוניים) + נזק לא ממוני (במקרים המתאימים).

3. שיעור של 150% (כולל נזקים ממוניים ולא ממוניים).

4.  שיעור של 150% (הכולל נזקים לא ממוניים) + נזק ממוני (בהתאם לפסיקה).

הפרשנות המקובלת בפסיקה היא הפרשות הראשונה המאפשרת לפסוק פיצוי ממוני ופיצוי לא ממוני לטובת העובדת בנוסף לאובדן ההכנסה שנגרם בתקופה הפיטורים- וראו: עלח (ת”א) 18012-12-10‏ דמלאו אסרסו נ’ חברת גני אסתר בע”מ, כב’ השופטת אורנית אגסי, מיום 24.08.13:

“בפסיקה, פורשה הוראת סעיף 13א(ב) לחוק כמסדירה את הפיצוי בגין הפסד השכר שנגרם לעובדת במקרה של פיטורים בניגוד לסעיף 9 לחוק, אולם אין בה כדי לשלול את הזכות לפיצוי בעד נזקים ממוניים אחרים (כגון – אובדן הזכות לפיצויי פיטורים, אובדן הזכות לדמי לידה) ואת הזכות לפיצוי בעד נזק לא ממוני. כעולה מדברי ההסבר להצעת החוק שצוטטו בעניין בן עמר תכלית התיקון לחוק הייתה להביא לפיצוי “אזרחי עונשי” שמטרתו “הרתעתית וחינוכית”.”

פס”ד נוספים בהקשר זה- תע”א 5052-09 לביאה שינפלד נ’ ארמונות המלך דוד, כב’ השופט אורן שגב, 18.04.12- נפסק חלף שכר עבודה בשיעור 150% לתקופה המוגנת + פיצוי לא ממוני לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

סעש (ת”א) 26372-04-13‏ רינת יצחקי נ’ רשת בטחון בע”מ, כב’ השופטת חופית גרשון יזרעאלי, 08.05.14- נפסק חלף שכר עבודה בשיעור 150% לתקופה המוגנת, לרבות אי קיזוז דמי אבטלה שהעובדת קיבלה לתקופה זו בטענה שעל התובעת להסדיר זאת מול המוסד לביטוח לאומי- דב”ע נב/ 3-24 דפנה מזרחי נ’ קירור ירושלים בע”מ פד”ע כה .417