פירוק חברה על ידי עובדים

פירוק חברה על ידי עובדים

עובדים מהווים לרוב קנה הנשימה העיקרי של החברה ליצירת הכנסות, עם זאת, לעתים נתקלים העובדים במצב בו החברה בה השקיעו את מרצם וזמנם מגיעה לכדי חדלות פירעון, בין אם בשל ניהול עסקי כושל של מנהלי החברה ובין אם במקרה של הברחת נכסים או מעשי תרמית של בעלי המניות.

במקרה כזה עלולים למצוא עצמם עובדי החברה ניצבים בפני שוקת שבורה, כך שאין ביכולתם להיפרע מזכויותיהם הבסיסיות ביותר, כגון- שכר עבודה, פיצויי פיטורים, פנסיה ופדיון חופשה והבראה.

במצב דברים זה מומלץ לפנות לעורך דין בדיני עבודה המומחה בפירוק חברה על מנת להביא להליך פירוק אפקטיבי ומהיר שיאפשר להביא לפירעון הכספים המגיעים לכל עובד.

הליך זה נפתח בהגשת בקשת פירוק לכונס הנכסים הרשמי, לאחריו הגשת הבקשה לבית המשפט המחוזי הרלוונטי, המצאת הבקשה למנהל החברה, פרסום ברשומות ובעיתון יומי אודות הדיון בבקשת הפירוק, הגשת תעודת השלמה לרשם בית המשפט המחוזי, דיון בבקשת פירוק בו ניתן צו פירוק, הגשת תביעת חוב באופן מקוון למנהל המיוחד, אישור המנהל המיוחד והעברת ההכרעה למוסד לביטוח לאומי שאחראי לתשלום הכספים המגיעים לעובד.

בעניין זה תוזכר פסיקה, בהקשר של נושים שהינם עובדים, קבע כבוד בית הדין הארצי כי עסקינן בקטגוריה מיוחדת. בע”ע 1201/00 יהודית זילברשטיין – ערב חדש (עתונות) אילת בע”מ, עבודה ארצי, כרך לג(39) 35 נקבע כי: “מתקשרים אלה אינם “מתקשרים” רגילים בשוק המסחרי. העובדים מתקשרים עם החברה כדי ליצור לעצמם מקום עבודה, מקור פרנסה. העובדים מבקשים לעצמם משענת בטוחה ויציבה לאורך זמן. מצד אחד הם נותנים שרותים לחברה ומצד שני הם יוצרים לעצמם תשתית של בטחון כלכלי. העובדים נותנים אמון בחברה, סומכים על יציבותה ועל הביטחון שהיא משרה עליהם ועל משפחותיהם. העובד אינו נושה וולונטרי אלא הוא מתקשר ונושה מסוג מיוחד אשר כלפיו מוטלת על החברה אחריות מוגברת וחובת אמון מיוחדת… חובה זו מקורה לא רק בהסכם העבודה – בין אם אישי הוא או קיבוצי – אלא גם, ואולי בעיקר, נגזרת היא מחובת תום הלב המוגברת הקיימת ביחסי העבודה…”