חוק שעות עבודה ומנוחה תשי”א 1951 מגדיר עבודת לילה כדלקמן: “עבודה ששתי שעות ממנה, לפחות, הן בתחום השעות שבין 22.00 ובין 06.00.”
זאת אומרת שאם עובד עובד משמרת ערב בשעות 17:00-01:00 (8 שעות עבודה) תיחשב המשמרת שלו כעבודת לילה, לאור העובדה שעבד שעתיים בתחום האמור.
בניגוד, לסברה המקובלת, אין חובה בחוק לתשלום תעריף מיוחד בגין עבודת לילה, וכל מה שהחוק קובע זה שעבודת לילה תהיה 7 שעות עבודה למשמרת מלאה (לעומת 8-9 שעות בגין עבודת יום), אשר לאחריה יש לשלם גמול שעות נוספות כדין, דהיינו- 125% לשעתיים ראשונות ו- 150% מעבר לכך.
קיימים מקומות עבודה מסוימים בהם קיים נוהג לתשלום תעריף מיוחד בגין עבודת הלילה, אך אין הדבר גורע מחובתם לשלם גמול שעות נוספות, ככל שהעבד עבד כאלה.
בחוק נקבע איסור כי במפעל בו עובדים במשמרות לא יעסיקו עובד בעבודת לילה מעל שבוע בפרק זמן של 3 שבועות, כאשר שר התמ”ת רשאי להתיר סטייה מהוראה זו במקרים המתאימים.
לפי חוק עבודת נשים תשי”ד 1954, לא יסרב מעביד לקבל אישה לעבודה בשל כך בלבד שהיא הודיעה עם קבלתה לעבודה שאינה מסכימה מטעמים משפחתיים לעבוד בלילה, למעט מקומות עבודה שאישר השר בתקנות, ובהם- שירותי המדינה החיוניים, מקומות טיפול בחולים, עיתונות, בתי אוכל בתי קפה ובתי מלון, עבודות לטיפול בבעלי חיים, תפקידי הנהלה או אמון אישי, תפקידים שלא מאפשרים פיקוח על שעות העבודה, שירותי תעופה וים, סוכנות נסיעות ותיירות וועדות בינלאומיות.
לפי סעיף 4 לחוק זה עובדת במקום עבודה שבו לא עבדו קודם לכן בלילה, שנדרשה לעבוד בלילה, רשאית להודיע למעבידה בכתב, לא יאוחר משלושה ימים מיום הדרישה, כי אין היא מסכימה לעבודה בלילה.
כמו כן, לפי סעיף 10 לחוק זה אין להעסיק אישה בשעות נוספות ובעבודת לילה (ללא הסכמתה) החל מהחודש החמישי להריונה.
לפי חוק עבודת הנוער, התשי”ד 1953, נער לא יועסק בעבודת לילה (חל חוק חינוך חובה- החל מהשעה 20:00, לא חל חוק חינוך חובה- החל מהשעה 22:00), כאשר השר יכול להתיר העסקה נער במשמרות עד השעה 23:00.