כאשר קיימת העסקה של עובד באופן אישי והחברה היוותה בסך הכול צינור להעברת כספים לעובד תצדיק לעיתים הרמת מסך ההתאגדות כנגד בעלי החברה

תע”א 10395-08 דורון בוק נ’ יהודה לוי שמעון דויטש ואח’, כב’ השופטת ד”ר אריאלה גילצר-כץ, 08.05.2011:

“יחד עם זאת, מהמסכת העובדתית עלה שהנתבע הקים מיזם ושכר את שירותיו של התובע ולא שילם את שכרו של התובע מהיום הראשון לעבודתו. זאת ועוד, לאחר שהואיל בטובו הנתבע לשלם מקצת שכרו של התובע, חולל השיק שניתן על ידו מסיבת אי כיסוי מספיק. נראה שכבר בשלב ההתחלתי של העסקתו של התובע היה הנתבע מודע לכך שאין באפשרותו לשלם את שכרו של התובע והמשיך להעסיק את התובע תוך שהוא מבטיח כי ישלם לו את שכרו (“אני אשלם” [ עמ’ 4 לתמלול שורה 21 ] ). ברי כי לולא הבטחה זו לא היה ממשיך התובע בעבודתו אצל הנתבעת. בנסיבות העניין סבורים אנו כי במעשים אלה קיפח הנתבע את התובע וניצל את התובע בלא ששילם לו את שכרו. אל לו לבית הדין ליתן ידו להסתתרות מאחורי עקרון האישיות המשפטית הנפרדת לאי תשלום שכר חודשי ותשלום זכויות קוגנטיות לעובדים. לטעמנו, הנסיבות שתוארו בתביעה, יש בהן הצדקה כדי להרים את מסך ההתאגדות על פי סעיף 6 לחוק החברות.”

תע”א 3186-07 טדסה ביינה נ’ סכ כליפה שירותי שמירה נקיון ואחזקה בע”מ ואח’,  כב’ השופטת איילת שומרוני ברנשטיין, 24.08.11:

“מיישום המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין זהות המעסיק עולה כי יש לראות במימון כמעסיק של התובע במהלך התקופה הנדונה. התובע העיד כי מימון הוא שקיבל אותו לעבודה והסדיר עימו את תנאי העסקתו ושכרו, שיבץ אותו בעבודה, פיקח באופן יומיומי על עבודתו ונתן לו הנחיות. התובע מסר לנתבע את כרטיסי הנוכחות, קיבל ממימון שי לחג, אליו פנה כשהתעוררו בעיות לגבי שכרו ואליו גם פנה כשהיה מעוניין לעבוד במקום אחר. מהראיות עולה כי התובע ראה במימון מעסיקו לכל דבר ועניין והוא סר למרותו בכל הנוגע לעבודה. כמו כן, היה זה מימון שפיטר את התובע – עובדה אשר לה משמעות רבה בכל הנוגע לסממנים לבחינת זהות המעסיק, כפי שפורט בפרשת כפר רות. למעשה, על פי עדות התובע – הקשר היחיד שהיה לו עם החברה היה קבלת תלוש שכר אחת לחודש ע”י המפקח שלמה והפקדת השכר בחשבונו על ידה. כן העיד כי קיבל משלמה כפפות. התובע העיד כי בעוד שהיה לו את מספר הטלפון של מימון, בשום שלב לא היה לו את מספר הטלפון של שלמה או של גורם כלשהו בחברה ולמעשה לא היה לו כל קשר מהותי עם החברה בשום שלב של העסקתו. מכך עולה כי מירב הזיקות של התובע היו למימון ולא לחברה.”

עב’ 8963/09 ארז כהן נ’ אלי סעד השקעות בע”מ ואח’, כב’ השופט דורי ספיבק, 15.12.11- העסקת מנהל בית קפה ע”י האחים סעד בחברה שהוקמה לצרכיי מס והייתה למעשה חסרת פעילות ממשית הצדיקה הרמת מסך כנגד הבעלים.

סע (י-ם) 1126-10‏ אליאס מראג’ה  נ’ מוסך אמון, כב’ השופט אייל אברהמי, 08.09.13: “במקרה זה יש הצדקה לראות את מר בלילתי כמעסיק הישיר של התובע – כמי שקיבלו לעבודה והמשיך לתת לו הוראות ולנהלו והיה למעשה מנהלו כל השנים, ומעבידו. לא הוכח כי בעת הקמת החברה, הנתבעת 1, נעשתה כנדרש העברה של התובע לעבוד בחברה. המוסך המשיך לפעול באותו אופן וללא כל שינוי ולכן המשיך התובע להיות עובד של מר בלילתי ולמצער עובד של בלילתי ושל החברה. לחלופין יש לומר כי בנסיבות המקרה דנן היה עירוב נכסים ופעילויות בין נכסיו הפרטיים של מר בלילתי לפעילות החברה – כפי שעולה מהעסקת הגב’ בצלאל בטיפול העסקי בנכסי בלילתי (כפי שגם עולה מנספח ב’ לתצהיר התובע המצביע על רישום נכסים של בלילתי ושל החברה בלי הבחנה ברורה). עוד הוכח כי מר בלילתי דיווח דיווחי כזב לשירות התעסוקה שנועדו לקפח את זכויותיו הקוגנטיות של התובע. לנוכח כל האמור (עירוב הנכסים והתרמית) יש הצדקה במקרה זה להרים מסך ולחייב אף מטעם זה את מר בלילתי באופן אישי.”