אי העברת כספים לקופת גמל חרף ביצוע ניכויים משכרו של העובד לצורך הפרשה פנסיונית מצדיקה הרמת מסך כנגד בעלי החברה

על המעסיק חל צו ההרחבה הכללי במשק בדבר פנסיית חובה, שאם המעסיק אינו מקיים את הוראותיו, הוא מפר את חוזה העבודה הקיים בינו לבין העובד. הפרה זו מעניקה לעובד עילת תביעה ישירה נגד המעסיק- דב”ע מב’ / 132-3 להבים – משה פרנסה, פד”ע י”ד 269,264:

“אין כל בסיס לטענה כי חיוב לקרן ביטוח יכול ויעשה על פי תביעת הקרן בלבד. התשלום לקרן הינו חלק מ”תנאי העבודה” ובתור שכאלה הינו “הוראה אישית, כמשמעות הדיבור בסעיף 19 לחוק הסכמים קיבוציים תשי”ז -1957. דהיינו, לעובד זכות תביעה בגינה במישרין. העובדה שלקופת גמל (וקרן הביטוח הינה קופת גמל) זכות תביעה במישרין נגד מעביד מכח סעיף 28 לחוק הגנת השכר תשי”ח – 1958, אינה שוללת את זכותו של העובד לחייב את מעבידו למלא אחר הוראה אישית שבהסכם קיבוצי”.

הרמת מסך בגין אי העברת כספים לקופת גמל-

דיון מא/115-3 ישיבת בני עקיבא אוהל משה – זגורי, פד”ע יג’ 171, 181-180 ז’: “בכך המעביד לא רק פוגע בזכויותיהם של עובדיו אלא שהוא שולח ידו בכספי העובד ומבצע עבירה לפי חוק העונשין ועבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר.”

ע”ע 1137/02 יוליוס אדיב נ’ החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע”מ, ניתן ביום 19.1.03:

“אלה הם דברים חמורים ביותר. לא זו בלבד שהמעביד מפר את חוזה העבודה שלו עם העובד (השווה עמ’ 13 לפסק הדין של בית הדין האזורי), אלא שהוא מגדיל עשות בכך שהוא ממשיך לנכות משכר העובדים עבור מבטחים ולא מעביר את הכספים לתעודתם. בכך המעביד לא רק פוגע בזכויותיהם של עובדיו אלא שהוא שולח ידו בכספי העובד ומבצע עבירה לפי חוק העונשין ועבירה לפי סעיף 26 לחוק הגנת השכר (דיון מא/115-3 ישיבת בני עקיבא אוהל משה – זגורי, פד”ע יג’ 171, 181-180 ז’). בכך המעסיק נוהג כלפי עובדיו בחוסר תום לב מובהק ותוך הפרה בוטה של חובת האמון המוטלת עליו ביחסיו עימהם. זהו מקרה מובהק של מעשה תרמית של חברה כלפי נושיה – עובדיה המצדיק הרמת מסך ההתאגדות כלפי בעלי המניות, גם אם אין מתקיימות עילות אחרות להרמת המסך.”

ע”ע (ארצי) 185/08 אופיר סטרוגו סוכנות לביטוח (1990) בע”מ נ’ דליה ברגר, ע”י מותב בראשות כב’ השופט ע. רבינוביץ’, 14.10.09; תע”א 5448-07 קריסטינה יורצ’נקו נ’ אלי קליין תכשיטנים בע”מ ואח’, כב’ השופטת נטע רות, 09.11.2010:

“במקרה דנן, עולה כי הנתבעת אכן לא העבירה ניכויים לקופה”ג בגין התובעת משך תקופה ממושכת של כ-10 חודשים כאשר, בסופו של יום, אף לא תיקנה את הפגם בהתנהלותה ולא מנעה פגיעה בזכויותיה של התובעת. משכך אין מדובר לטעמנו בזוטי דברים, ולכן יש מקום לאמץ את הדוקטרינה של “הרמת מסך” ההתאגדות בהתאם לגישתו של ביה”ד הארצי בפרשת אדיב.”