ככלל, אין איסור בחוק לעניין הכללת דמי נסיעות בשכר כולל. ואולם, הסכמת העובד לתשלום דמי נסיעה בתוך שכר הבסיס צריכה להיות מפורשת וחד משמעית ורצוי שתהיה בכתב.

מעסיק מסכם עם עובד שכר חודשי של 5,000 ש”ח ובפועל בתלוש השכר רושם 4,800 ש”ח משכורת בסיס ו- 200 ש”ח דמי נסיעות- האם העובד יכול בכל זאת לתבוע דמי נסיעות?

ראשית, לשם כך בדיוק חלה על המעסיק חובה לתת לעובדה הודעה על תנאי העבודה 30 יום לאחר התחלת העבודה, על מנת למנוע מחלוקות כגון אלו בדיוק, בה יירשם מה הוסכם בתור השכר הקובע של העובד, והאם סוכם כי הנסיעות יהיו חלק מהשכר או בנוסף לשכר.

שנית, לעיתים די בשתיקת העובד, שראה את תלושי השכר לאורך תקופת עבודתו, כדי להוות משום הסכמה לתשלום דמי הנסיעות בתוך שכר הבסיס.

אך אם לא נעשתה הפרדה בתלוש השכר לתשלום דמי נסיעות, והתנאים הסוציאליים אף שולמו מתוך השכר הכולל, יהיה למעסיק קושי להוכיח כי הוסכם עם העובד שכר הכולל דמי נסיעות.

נקבע בפסיקה כי על המעסיק להפריד את תשלום הנסיעות בתלוש השכר על מנת שיהיה ברור כי אין הרכיב מוכר לתנאים סוציאליים (כגון- דמי חופשה, הפרשה לפנסיה, פיצויי פיטורים), וכן על המעסיק לבצע עדכונים בתעריף דמי הנסיעות שמקבל העובד בהתאם לצו הרחבה בדבר השתתפות המעביד בהוצאות נסיעה לעבודה וממנה שמתעדכן בדרך כלל בחודש ינואר בתחילת השנה, וכאשר לא נעשתה הפרדה לרכיב זה בתלוש עליו להעלות את השכר הכולל (דב”ע תשן/7-1 אליקים הדי – אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע”מ, פד”ע כג 45).