עובדים בשכר לפי שעה שעבדו ביום החג מקבלים גמול 50% בדומה לעבודה ביום מנוחה שבועית. במקומות מסוימים נהוג לשלם על עבודה ביום כיפור תעריף של 200% משכר העבודה או תעריפים שונים בחגים שונים, אך כל זאת בתנאי שהתעריף לא ייפול מ- 150%.

עבודה בחג- גם גמול וגם דמי חגים

בפסיקה נקבע כי על מנת להשוות את אותם עובדים בשכר לעובדים במשכורת (שלא עובדים ביום החג ועדיין מקבלים את דמי החג בכך ששכרם החודשי לא נפגע) יש ליתן לעובדים בשכר שעבדו ביום החג וקיבלו גמול 50% גם את דמי החגים עצמם, בהנחה שהעבודה בחגים לא הייתה מתוך בחירה אלא מתוך כורח של המעסיק.

התובע זכאי לדמי חגים גם אם עבד בפועל ביום החג, כי ההנחה היא שלא עבד מתוך בחירה אלא מתוך כורח- דב”ע מג/91-3 מולה נוהד – חברת אל-וו בע”מ פד”ע טו, 163, 167,168; ע”ע 300360/98 נחום צמח – ש.א.ש. קרל זינגר צפון (1986) בע”מ, ניתן ביום 30.4.02:

“התשלום עבור חגים, מכח ההסכם הקיבוצי, הינו תשלום המגיע לעובד עקב עבודתו, ולא עבור עבודתו, באשר הנחה היא שאין העובד עובד ביום חג.אם עבד העובד ביום חג, כגירסת המעבידה, זכאי הוא לתשלום עבור אותו יום כיום עבודה, בצרוף הגמול עבור עבודה בחגים, כנקוב בחוק או בהסכם הקיבוצי, וזאת מבלי לפגוע בזכותו לתשלום עבור יום החג עצמו…” אשר על כן, זכאי המערער לתשלום עבור ימי חג בהם, לטענתו, עבד.  בפסיקה זו אנו יוצאים מתוך הנחה, בהעדר ראיה לסתור, שהעבודה בחגים הייתה לא מתוך בחירה של המערער, אלא מתוך כורח. נקודת המוצא שלנו היא, שדמי החגים נועדו לפצות עובד יומי, שאינו עובד בחגים, ואינו מקבל תמורה עבורם, שכן עובד יומי אינו זכאי לקבל שכר עבור ימים שלא עבד בהם. צו ההרחבה בא להשוות את העובדים היומיים לעובדים החודשיים המקבלים תמורה עבור ימי חג בהם לא עבדו.”

כך גם נקבע בפס”ד שאישרו תובענות ייצוגיות נ’ חברות שמירה ברכיב של דמי חגים – כדוג’: בש”א 3139/09 עב’ 12803/08 ספרנסקי רומן נ’ מרחב אבטחה, מיום 02.09.09:

“בעניין ע”ע (ארצי) 300360/98 נחום צמח נ’ ש.א.ש קרל זינגר צפון (1986) בע”מ, נקבע כי גם אם העובד עבד בחג וקיבל תשלום בשיעור 150%, עדיין זכאי הוא לתשלום עבור יום החג, בשיעור רגיל, כהוראת צו ההרחבה. קביעה זו מייתרת את הצורך לדון בהתייחס לכל עובד, האם עבד ביום החג והאם קיבל שכר בשיעור 150%.”