על פי צו ההרחבה (הסכם מסגרת) 2000, עובד לאחר 3 חודשי עבודה במקום העבודה שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג), אלא בהסכמת המעביד, יהיה הזכאי לתשלום מלא בעבור 9 ימי חג (2 ימי ראש השנה, יום הכיפורים, 2 ימי סוכות, 2 ימי פסח, חג שבועות ויום העצמאות).
כמו כן, עובד לא יהיה זכאי ליום חג שחל בשבת.
עובד במשכורת (חודשי) לא יהיה זכאי לתשלום נפרד בגין ימי חג אך זכאי לכך כי שכרו לא ייגרע בחודש ים בהם חלו החגים המנויים לעיל. עובד בשכר יהיה זכאי לשכר יומי רגיל (בדומה לשכר בגין יום חופשה) בגין דמי חגים בעבור היעדרותו ביום החג, בכפוף לתנאי הדין.
עובדים זכאים להיעדר מעבודתם בימי החג הנהוגים בדתם- יהודים, נוצרים, מוסלמים ודרוזים. לא ניתן לבקש לממש זכאות לימי חג מכמה דתות שונות.
עובד שעובד בפועל ביום החג יהיה זכאי לתשלום מוגדל של 150% לפחות בדומה לגמול עבודה ביום מנוחה שבועית.
דמי חגים יכולים להיחשב כשכר עבודה אשר אי תשלומם מוליד פיצויי הלנת שכר- דמ”ש 15563-09-10 קדר נ’ מוקד מודיעין אזרחי בע”מ ודמ”ש 15544-09-10 בנימינוב נ’ מוקד מודיעין אזרחי בע”מ, כב’ השופטת אורנית אגסי, 05.06.12.
כאמור לפי צו ההרחבה (הסכם מסגרת) 2000 העובד זכאי לדמי חגים בתנאי “שלא נעדר מהעבודה סמוך ליום החג (יום לפני החג ויום אחרי החג)”.
לאור לשון צו ההרחבה, ברור כי רק אם העובד נעדר גם יום לפני וגם יום אחרי החג (ולא באישור המעביד) לא יהיה זכאי לדמי החג, דהיינו- אם העובד עבד רק יום לפני או רק יום אחרי החג עדיין יהיה זכאי לדמי החג, כי כך הוא לא נעדר “בסמוך ליום החג”.
חשוב לציין כי היעדרויות עקב שיבוץ עבודה של המעסיק, חופשה, מחלה או גשר שיזם המעסיק הינם היעדרויות בהסכמה ולכן העובד עדיין יהיה זכאי לדמי חגים גם אם נעדר בפועל בסמוך ליום החג.
כמו במקרה של שכר עבודה, דמי חופשה ודמי הבראה גם בעניין דמי חגים הנטל לביצוע התשלום לעובד יהיה על המעסיק– ע”ע 695/06 סמיון גייקין נ. חליפה, פוגל בע”מ, 26.10.06; עב’ (נצ’) 1241/00 עזאת עבדאלחלים יאסין נ’ ל.א.ן. חברה לעבודות בנין, 12.01.02: “במקרה של עובד המקבל שכרו לפי ימי עבודה בפועל, כמו התובע כאן, הנטל להוכיח שקיבל 10 ימי חג בשנה מוטל על המעסיק.”