מקור הזכות לתשלום דמי הבראה

דמי הבראה הוסדרו בין המעסיקים לבין ההסתדרות  בהסכמים קיבוציים  מחודש 07.1998 שהוארכו  מאת לעת והורחבו בצווי הרחבה על כלל המשק.

עפ”י צו ההרחבה הכללי במשק בדבר תשלום דמי הבראה, כל עובד שהשלים שנת עבודה זכאי לדמי הבראה. תשלום זה נועד ביסודו לתשלום נופש בבית מלון לעובד על מנת שינוח ויבריא לקראת שנת העבודה הבאה, ועל כן נהוג לשלם אותם בחודשי הקיץ (חודשים יוני – ספטמבר), עם זאת, העובד אינו חייב כיום להציג קבלות המוכיחות יציאה לנופש ואף רשאי לסרב ליציאה לנופש במימון המעסיק ופשוט להשתמש בדמי ההבראה כתוספת הכנסה לשכר החודשי.

כמות ושווי דמי הבראה

עובד זכאי לכמות של ימי הבראה לפי הנוסחה הבאה:

שנה ראשונה- 5 ימי הבראה לשנה.

שנים 2-3- 6 ימי הבראה לשנה.

שנים 4-10- 7 ימי הבראה לשנה.

שנים 11-15- 8 ימי הבראה לשנה.

שנים 16-19- 9 ימי הבראה לשנה.

שנים 20 ואילך- 10 ימי הבראה לשנה.

התעריף ליום הבראה מתעדכן מעת לעת (בדרך כלל בחודש יולי בכל שנה) ועומד נכון להיום על: מגזר פרטי- 374 ש”ח, מגזר ציבורי- 420 ש”ח.

עובד העובד במשרה חלקית יקבל דמי הבראה בהתאם לחלקיות משרתו.

כמו כן, אין מניעה לשלם דמי הבראה באופן חודשי, וזאת בכפוף להסכמת העובד ולכך שהתשלום לא ייפול מהשיעורים שנקבעו בחוק.

דמי הבראה- לאחר שנה של עבודה

כאמור התנאי הבסיסי לצורך קבלת דמי הבראה הוא עבודה של שנה אצל אותו מעסיק או מקום עבודה ונטל ההוכחה לתשלום חל על המעסיק.

“הנטל להוכחת תשלום דמי ההבראה, מוטל על המעביד ובתנאי שהעובד הוכיח, כי הועסק לפחות שנה אחת מלאה אצל אותו מעביד או באותו מקום עבודה. המדובר בטענת “פרעתי” על-פי הקבוע בצו ההרחבה הכללי” (דב”ע נו/3-283 עוף טנא תעשיות (1991) בע”מ נ’ עומר, מיום 29.10.96).

בפס”ד תקדימי של בית הדין הארצי נקבע כי עובד שלא השלים שנה עדיין זכאי לדמי הבראה אם היה יכול להשלים שנה לולא פוטר ללא הודעה מוקדמת , כך שאם היה מקבל הודעה מוקדמת כדין היה מועסק שנה של עבודה- ע”ע 122/03 אבנר וקסמן נ’ איי.טי.סי 24 מסביב לשעון ודן אחזקות בע”מ, מיום 07.01.2007.