בהסכמת העובד רשאי המעסיק במקום לשלם לעובד את דמי ההבראה בסוף השנה לשלם דמי הבראה חודשיים, ובתנאי שמדובר בתשלומים שלא יפחתו מכמות דמי ההבראה השנתיים, אך עפ”י פסיקת בית הדין לעבודה המעסיק מסתכן בכך שאם העובד יסיים את עבודתו בטרם חלפה שנה לא יוכל לדרוש השבה של דמי ההבראה אשר שולמו באופן חודשי במהלך השנה הראשונה להעסקת העובד.
לדוגמא: עובד שמקבל 1 ש”ח לשעה עבור דמי הבראה ועובד משרה מלאה מקבל למעשה 186 ש”ח לחודש עבור דמי הבראה * 12 חודשים = 2,232 ש”ח. עבור השנה הראשונה עובד זכאי ל- 5 ימי הבראה * 374 ש”ח תעריף ליום הבראה = 1,870 ש”ח לשנה.
כך יוצא שעובד המקבל דמי הבראה חודשיים או לעתים תשלום נוסף לשעה “על חשבון” דמי הבראה זוכה לעתים לתשלום גבוה מדמי ההבראה המגיעים לו עפ”י חוק.
עם זאת, יש לבחון כי אכן מדובר בתשלום אותנטי בעבור דמי הבראה ולא תשלום פיקטיבי שנכלל למעשה בשכר הבסיס שהוסכם עם העובד, שאז ללא הסכמת העובד לדרך תשלום זו עלול המעסיק להידרש לתשלום דמי הבראה כחוק.
דמ”ש (י-ם) 6056-09 חיים אלטמן נ’ בן בטחון, 21.06.2010:
“הנתבעת שילמה לתובע דמי הבראה מידי חודש בחודשו. התובעת ידעה או שהיה עליה לדעת שעובד אינו זכאי לדמי הבראה אלא משהשלים שנת עבודה, ואם עשתה כן אין לה להלין אלא על עצמה. לפיכך, נדחית טענתה זו של הנתבעת.”